להרשמה

יעל שלמון ברנע - על קונצרט לילדים 4/12/13

לקריאת הכתבה באתר MUSIC4AWHILE לחצו כאן

 

הנאה ושכרה בצדה במופע "בובה של קונצרט" של אנסמבל סולני ת"א / יעל שלמון ברנע


קנון, בובה מקסימה ושובת לב עם שבלול קונטרבס על מיתריו על הראש, מוגדר כמי ש"נולד לאבא 'קונטרבס' ולאמא 'מנגינה' והדברים שהוא הכי אוהב לעשות זה לאכול תווים, לשאול שאלות ולספר סיפורים". היחסים בינו לבין דותן אלעד, המפעיל שלו, היו אמינים ומהנים, והקונצרט הזה, שמוגדר "לילדים", ענה על כל ציפיותי מקונצרט לילדים.

 

פה ושם נתן קנון הוראות לדותן המפעיל וביקש ממנו בקשות. כך למשל, לאחר שהמנצח ברק טל סיפר בהשראת "ריקודים רומניים" של ברטוק כי אגדה מהמיתולוגיה הרומנית מספרת שפעם מזמן כל העולם היה מכוסה מים, ושמהמים הללו יצאו פרפר ותולעת, ביקש קנון מדותן שיראה לנו פרפר. דותן נענה, להנאת הקהל, והציג בפנינו פרפר-על-חוטים שעף בחן. בינתיים הציג המנצח ברק טל את הפיקולו ואת צליליו הגבוהים, ועבר לכלי הקשת כדי להדגים גבוה ונמוך בעזרת הכינור והקונטרבס - ואז קנון קרא בחביבות "אבא!"

 

קנון דיבר על הצלילים הגבוהים, ואמר שאינו "מצליח לתפוס אותם". אני מוצאת הערה זו כממחישה את מהות המוזיקה בכלל, אם כי לעתים אנו שוגים באשליה שאכן תפסנו, ולו לרגע.

 

נהניתי מאוד מנגינת הפיציקטו ללחן של בריטן שהקפיצה אותי ודרכה את הקהל. ברק טל הסביר, וקנון ודותן אלעד רקדו ואלס. מאוחר יותר הדגים המנצח את תפקידו בתזמורת לשאלותיו של קנון, ולהנאתנו, עם ההסברים שבפסקה הבאה. מאחר שהילדים שצפו בקונצרט ענו יפה כל כך גם לשאלות שלא נשאלו ממש, על כלי קשת וכלי נשיפה ועוד, הציע קנון, "אולי תחליפו אותו?"

 

ברק טל לקח את הסימפוניה מס' 40 של מוצרט ופירק אותה לגורמים. הוא הסביר עם הדגמות את ההבדלים, למשל, בין מנגינה לבין ליווי. הוא שינה את מהירות ניגון היצירה למהיר ולאיטי - וקנון נחר נחרה... כאשר ביקש מהמלווים לנגן חזק מהסולנים, קנון אמר שזה מוזר. כך אפשר היה לחוש אמת אבסולוטית מסוג אחר, שיעור לחיים ממש. לכל אחד יש תפקיד, ולעשות אותו טוב ובהרמוניה עושה אותנו לחשובים. לא צריך בהכרח להתבלט, ולא צריך בהכרח להיות ה"סולן". כל אחד תורם את חלקו, וזה מה שמביא עושר לעולמנו. כי אם כולם היו המנגינה, אז... העולם היה פחות מעניין, ופחות הרמוני. ובתרבות שצומחת כאן זהו שיעור חשוב: יש מקום לכולם, לא צריך להיות סלב כדי להיחשב.

 

לקראת הסוף חזרנו לברטוק. ברק טל, שכבר הסביר לנו שכלים מנגנים כמו שיחה, אבל יש סוגים שונים של שיחות, הסביר גם מהו קנון. ממיקרוקוסמוס של ברטוק הפתיעו אותנו ועברנו, היושבים באולם, לבצע את הקנון "מי ימלל גבורות ישראל" שהרי בחופשת חנוכה אנחנו. בחן רב הצטרפו אלינו הכלים בבלגן מאורגן. הסיום המלהיב עם מחול החרבות של חצ'טוריאן על רקיעות הרגליים של הנגנים מוביל אותי להמליץ להזמין את אנסמבל סולני תל אביב והמנצח ברק טל גם לחתונות ושאר אירועים.

 

הקונצרט היה מצחיק במידה נאה, אינפורמטיבי בלי ליפול לבור החשוך של הדידקטיות, מעניין ומהנה. כשיצאנו, עוד לפני שהספקתי לשאול את בני אם נהנה ומה אהב בקונצרט, שאל הוא אותי בציפייה: "נבוא לכאן שוב?" והתשובה ברורה - במיוחד אחרי הצצה בתכנית הבאה בסדרה.

 

 

"מה זה התנועות האלו בכלל?" - קונצרט מס' 2 בסדרה "בובה של קונצרט" של אנסמבל סולני תל אביב בבימויה וניהולה של דקלה בניאל. בהנחיית המנצח והמנהל המוזיקלי ברק טל והבובה קנון המופעלת על ידי דותן אלעד. בתכנית: ברטוק - קטעים מתוך "מיקרוקוסמוס" ו-"ריקודים רומניים"; בריטן - סימפוניה פשוטה ו-"וריאציות על נושא של פרנק ברידג'"; מוצרט - סימפוניה מס' 40; חצ'טוריאן - מחול החרבות. נגני האנסמבל: כינורות - קורדליה הגמן, יוליה קליין. ויולה - שולי ווטרמן. צ'לו - יוני עציון. קונטרבס - חגי זהבי. חליל - הגר שחל. אבוב - מירב קדישבסקי. קלרינט - קרן גולדנצוויג. בסון - אלינוי יוגב. קרן - שרון פולק. 3.12.13, קונסרבטוריון ת"א

 

אנסמבל סולני תל אביב. מנהל מוסיקלי ברק טל.

youtube